אז מה קורה? איך מזג האוויר אצלכם? קצת על חורף ורגשות

נראה שרווקים ברחבי העולם שואפים לחגוג את חודשי הקיץ ככל האפשר. עור שזוף, מזג אוויר חם וצבעי הקיץ הבהירים מעוררים את החוש השביעי-חוש הבילוי-אבל בחורף, בחורף צריכים אהבה.

אין כמו בחורה, חברה, בת זוג אהובה שמחממת לך את הלב והמיטה, בעיקר בימים האפורים כשהרוח מתרסקת על קירות הבתים והגשם שוטף בלילה את פני השכונה. לא מדובר בסקס, אלא בהרבה מעבר לזה. חורף גורם לך לרצות לחבק, לנשק, ללכת יד ביד. לטייל ביום שאחרי הסערה ולהריח את הריח הנפלא של האדמה הרטובה. בחורף קמים מאוחר ומגלים שלמרות שכבר שעת צהריים , עדיין חושך בחוץ. בחורף רוצים ללבוש את הבגדים מהמלתחה החדשה ולבלבל את המוח לחבר'ה על משקה חם באיזה בית קפה קטן. בחורף יש חשק לראות סרטים בדי-וי-די, לשתות שוקו ולחשוב. כן, כן, לחשוב, והרבה.
החורף הוא הזמן המתבקש לבחינה עצמית, זו העונה שבה מבינים כמה אוהבים ומתגעגעים. געגוע למשפחה, לחברים טובים ולאנשים שפגשת על הדרך. זה הזמן שבו אתה מצטער על כך שאינך משקיע מספיק ולא מקפיד לשמור איתם על קשר חם. זה הזמן שבו אתה נזכר איזה כיף היה לך עם החברה שלך לשעבר, איזה כיף היה לך בטיולים בעולם. בחורף אתה מזיל דמעה על כך שלא תוכל לחזור לאחור-לא תהיה עוד ילד, לא תשחק בגינה. לא תהיה תלמיד בבית ספר, לא תסיים שוב יסודי, וחטיבה, ולא תשתולל עם חברים במקום ללמוד למבחני הבגרות. לא תתגייס שוב לצבא, לא תעבור שוב טירונות, לא תחווה שוב אוהל אב"כ. לא תתרגש עוד מדברים כפי שהתרגשת בפעם הראשונה. לא תראה שוב חברים שנטשת מזמן, ולא בני משפחה שעזבו את העולם. לא תהיה כל כך טמבל ותמים. לא תהיה. נקודה.

החורף הוא זמן הנוסטלגיה. הכל נראה יפה וטוב יותר בדיעבד.

פעם שנאתי את החורף. הגוון האפור שבשמים היה גורם לי להרגיש עצוב. שנאתי את הגשם והקור, שנאתי לצאת מהמיטה בבוקר כשסוער בחוץ. שנאתי שמחשיך מוקדם, שאין תנועה ברחובות. שנאתי שכולם מעדיפים להישאר בבית במקום לצאת לבלות. שנאתי שאי אפשר לטייל, אי אפשר להשתזף, אי אפשר לפתוח חלון במכונית ולעשן.

כנראה השנים האחרונות באמת עשו לי משהו-אפילו מהחורף למדתי ליהנות.